איך להתמודד עם "משעמם לי" אצל ילדים | מדריך מעשי להורים

״אמא, אבא, משעמם לי!״

אין כמעט הורה שלא מכיר את צירוף המילים הזה, במיוחד בחודשי הקיץ.
אני מאוד מאמינה במעבר מהורות מגיבה – מעירה, דידקטית, מתקנת, מבקרת – להורות מקשיבה, כזו שמפנה מקום לשהייה והתבוננות. זה מאפשר לילד להתחבר לעצמו ולפעול מתוך מוטיבציה פנימית, ולא כדי לרצות אחרים. זה עוזר לנו להבין מה עובר עלינו ברגע נתון ומה אנחנו הכי צריכים. הורות מקשיבה גם מחזירה אותנו לוויסות בעצמנו בתוך סיטואציה משברית. השהייה הזו מכווינה אותנו מחדש למוח החושב ומחזקת את הסמכות ההורית האמיתית שלנו. עכשיו אנחנו כבר לא במצב סביל של תגובה למה שהילד עושה, אנחנו לא מובלים אחריו לתגובות או עונשים שלא תכננו. חזרנו להיות הורה אלפא שיכול לעצור, לחשב מסלול מחדש, ולהוביל את הילד לחוף מבטחים.
אם כל זה נשמע לך די הגיוני, שווה לבדוק רגע – מה עולה בנו כשהילד אומר שמשעמם לו?
שיפוטיות: ״שוב הוא הולך להציק לאחותו מתוך שיעמום״, ״היא לא מסוגלת לשבת חמש דקות עם עצמה הוא לא יכול לשחק לבד בלי לשגע את כולם סביבו״. המוח קופץ להקרין לנו סרט שסופו ידוע לנו מראש, והוא יוצר בנו כעס, תסכול, ייאוש, חשש: ״הנה הלך לו המייל שתכננתי לכתוב בדיוק״. אולי אפילו עולה בנו אשמה כי היינו שקועים בעבודה כל היום בלי שניה פנויה אל הילדים.

איך זה עוזר לנו?
ובכן, זה לא. אלו הם רגשות שעולים בגלל דפוסים אוטומטיים של תסריטים שהמוח מייצר. שורה של פרשנויות על בסיס העבר, או תחזיות לגבי העתיד. זו לא המציאות שקורית עכשיו, למרות שאנחנו משוכנעים שכן, כי זה הדיפולט של המוח שלנו – לייצר הכללות. לעשות לנו קיצורי דרך כדי להקל עלינו את החיים. רק שלפעמים זה עושה את ההפך הגמור. הפרשנות הזו מסמנת לנו שקשה לנו לשמוע את זה מהילד עכשיו, זה הרי לא בא לנו טוב. אין לנו זמן או אנרגיות לשיעמום שלו, ועוד באוגוסט. זה יוצר לנו ניתוק מול הילד, וכבר ראינו שחיבור הוא הבסיס לחינוך (מאמר) אז כדאי לעשות רגע פאוזה לפני שנגיב. להיות עם עצמנו באמפתיה, כדי שנוכל לחזור להוביל.מה אנחנו חושבים שהילד צריך?
רעיונות לתעסוקה: ״אולי תצייר קצת? תשחקי בכדור? תקבע עם חבר? תצאי מהמסך קצת?״.

מה הילד באמת צריך? קשר, יחסים.
הורים מספרים לי שהם מעדיפים לרשום את הילד לשלל פעילויות שיפתחו אותו וירחיקו אותו מהמסך: חוג תנועה, מוסיקה, יצירה, חברים. זה נחמד ויש יש לזה מקום, אבל לא ברצף אינסופי שלא מאפשר זמן מנוחה והתאוששות. התפקודים הקוגנטיביים, הרגשיים והחברתיים מצריכים מהמוח משאבים עצומים. חייב להיות זמן ומקום שבו הילד מוריד את כל המגננות ששומרות עליו מפני הערה של המורה או עלבון מחבר. מרחב בו הוא יכול להשיל מעצמו את הצורך להתחשב כל הזמן במישהו אחר, ולהיות פשוט הוא. בלי שום ציפיות להתנהגות או להשגים.
נשמע מוזר, אבל ההפך של שעמום הוא לא להעמיס את הילד בחוגים וקייטנות, אלא לוודא שיש לו זמן מנוחה, וזמן איתנו. בסופו של יום, התשובה לשיעמום היא – יחסים.
מדעי המוח מגלים לנו ששיעמום לא באמת נובע מחוסר מעש. סביר להניח שאם מצאת עצמך במאמר הזה כאן, לילד שלך אין מחסור בתעסוקה או בצעצועים. להפך, זהו חוסר אונים שנובע הרבה פעמים מריבוי גירויים חיצוניים. הילד שלנו צריך להיות שבע מבפנים. לקבל מענה לצרכים ההיקשרותיים העמוקים שלו. כשאנחנו בשובע היקשרותי, אנחנו לא משתעממים חיצונית, יש לנו שפע של משאבים פנימיים לשאוב מהם ברגעים שקטים.
הילד צריך את ההיקשרות איתנו כדי לחזור למקום של התהוות רגשית-פסיכולוגית, לאנרגיית הצמיחה שטבועה בו.
הוא חייב לדעת שיעמום מהו, בלי שנרוץ לחפש עבורו פתרונות התמודדות. בלי לברוח למסך כל פעם מחדש. מסכים למעשה מגבירים משמעותית את תחושת הריק וחוסר האונים שהילד מרגיש (כאן אפשר לראות מה לעשות בעניין המסך). הילד שלנו צריך להיות מסוגל שלא לעשות כלום, כי רק כך מתפנה מקום לרעיונות חדשים. שם נכנסים יצירה, דימיון, התחדשות, צמיחה.

איך זה נראה בפועל?
איסוף היקשרותי. ממש כמו כשהאישה צועקת לך משהו מהקצה השני וזה מרגיז למדי, אתה רוצה שהיא תיגש אליך ותדברו כמו שצריך. או משפט החימום שאת כותבת לחברה בווטסאפ, לפני שאת מבקשת ממנה משהו. גם עם הילד נשתדל להקדיש שניה לחידוש הקשר, להצית מחדש את האינסטינקט ההיקשרותי שלו אלינו על ידי מגע, חיוך, קשר עין, חיבוק:

– ״אהוב אני מסיים לשלוח מייל ובא לראות איך אפשר לעזור לך״
– ״אהובה אחרי הפגישה שלי נקפוץ לגלידה״
– ״אני עובדת עכשיו אבל אחר כך נעשה ערב פיצה״
– ״חשוב לי שבערב נצא לסיבוב בשכונה ביחד״

 ֿֿֿאיך זה יעזור לו עם השיעמום? זה ימלא אותו מבפנים. זה יזין אותו בקרבה ובקשר, ויאפשר לו גישה מחודשת למשאבים שלו: דמיון, יצירה. זה גם מאותת לו ששיעמום הוא רגש טבעי, לגיטימי וחשוב. שזה נורמלי להרגיש ככה. כשאנחנו לא ממטירות עליו רעיונות לפעילויות 24/7, אנחנו תומכות בהתפתחות הבריאה והטבעית שלו. תחשוב על זה: זה באמת נראה לך הגיוני שהילד שלך שכח איך לשחק? שהוא לא יודע להעסיק את עצמו? הוא לא זקוק לעוד צעצוע או משחק. הוא צריך זריקה קטנה של מערכת יחסים בטוחה.
עכשיו, אחרי שחידשנו את הקשר, הזנו את ההיקשרות מחדש, אפשר לעשות את הצנצנת פתקים הזו עם הרעיונות שכולנו ראינו כנראה איפשהו באינסטגרם . אפשר לתת לילד כמה אופציות, כי כעת הוא יהיה פתוח לקבל אותן. אפשר גם לדבר על זה אחר כך בזמן חיבור, כשכולם ברוגע. אבל השלב הראשון יהיה תמיד חיבור מחדש.

מסכמת:
1) לנשום עמוק כדי לא ליפול לתסכול בעצמנו, לא להזיק לקשר
2) להכניס יחסים, קשר, לחלל שנוצר 

פה אפשר לקרוא מה עשיתי כששמעתי את ״אמא, משעמם לי״ באמצע יום עמוס בעבודה.

כאן יש עוד רעיונות לחיבור מחדש ולחיזוק ההיקשרות ברגעי היום יום, תוך כדי החיים עצמם.

כאן יש סדרת מאמרים על מסכים, שתיתן לך הרבה רעיונות וכלים להתמודדות.

אם היית רוצה ליישם אצלך בבית, אלו הפרטים לליווי האישי.

ואפשר גם להיפגש במחזור הבא של סדנת הווטסאפ שייפתח בספטמבר. התגובות לסדנת אוגוסט מרגשות כל כך! מעולה להכרות ראשונית עם הגישה, או לרענון ותזכורת – כל הפרטים כאן.