(מציעה לקרוא גם את חלק א׳ – תסכול)
האיום הכי גדול על המוח האנושי: פרידה, באשר היא
התמונה הזו היא בדיוק מה שהיה לי בראש כשנהייתי אמא. להיות הורה זה כנראה התפקיד הכי קדום שקיבלנו. נכון שאין לנו כבר תמיכה כמו בחיים בשבט אבל עדיין, כמה קשה זה כבר יכול להיות? תהיתי לעצמי. ובכן, קשה מאוד. קשה לכדי הבנה שאת אמא לשניים כבר שנה וחצי ושום דבר לא השתנה או השתפר. אז את הולכת לסדנת הורות, וחוזרת עליה עוד פעמיים, ותוך כדי צפייה בדמעות את מבינה שכל הורה צריך לקבל את הידע הזה.
גן, בית ספר, בייביסיטר, קייטנה, צהרון, חוגים, ומנגד – פרוייקט חדש בעבודה, לקוחות, ישיבה ב – 17:00 ועוד כמה מיילים דחופים. ואז סידורים, ימי הורים, בישולים, ניקיון, מוסך, חיים. החיים המודרניים מעודדים אותנו להיות יצרנים ודוחפים את הילדים שלנו להיפרד מאיתנו. נחשו מה קורה כשהחלטנו סוף סוף לקחת הפסקה ולצאת לחופש? אנחנו עדיין במצב עבודה, הפעם עם הילדים. אז יש לנו מועדוני ילדים בריזורטים, הפעלות לילדים בבתי מלון, וזה הכי מובן בעולם – מגיע לנו לנוח, אבל באמת. מה שלא לימדו אותנו הוא שזה יכול לקרות גם כשהילדים בסביבה.
זה מצב נתון שנולדנו לתוכו. זו המציאות שהורינו וגם ההורים שלהם הכירו. היא נוצרה מתוך כוחות כלכליים במטרה להפוך את הפרט לעובד יצרן במפעל. מפעלים הם מקומות פחות טובים לילדים, ולכן היה צריך למצוא להם פתרון לזמן בו ההורה עובד. ברור שגם היום, ילדים עדיין נתפסים כגורם מפריע לעבודה של הורים – איך אפשר לקיים פגישות, לפתור בעיות, לקבל החלטות או סתם להתרכז – כשהם חגים סביבנו או רבים ביניהם? התוצאה בפועל: הפרדה בין עולם ההורים לעולם הילדים – הם במסגרת, אנחנו בעבודה. רוב היום, כמעט כל יום.
זה מצב נורמלי בתרבות שלנו, אבל המוח האבולוציוני מתפתח בקצב הרבה יותר איטי. המוח שלנו לא עדכן גרסה, והוא תופס את זה בתור פרידה לכל דבר ועניין. אנחנו יצורים אנושיים שמחוטים להיות בקשר עם אחרים, זה צורך הישרדותי. כשיש איום של פרידה מהאנשים שאנחנו אוהבים, המוח נכנס לפעולה כדי להגן עלינו. בהלה, תסכול ומרדף תופסים פיקוד ושולחים אותנו לפעול כדי לצמצם את הפער ההיקשרותי שנוצר. אם היקשרות היא הצורך האנושי הכי עמוק ובסיסי, ממנו אנו שואבים ביטחון לצאת אל העולם במלוא הפוטנציאל, אז פרידה היא ההיפוך שלו.
פרידה היא חלק בלתי נפרד מהחיים
ושוב, הכוונה לפרידה באשר היא: בבוקר לפני שהולכים לעבודה ולגן, בערב כשהולכים לישון, פרידה מחברה שעברה דירה, מחיית מחמד, מהבית, מבית הספר, מהשכונה. פרידה מהמוכר והידוע, פרידה ממציאות שאהבנו או קיווינו לה. מרילוקיישן דרך גירושים ועד אם כל הפרידות – מוות של אדם קרוב. פרידה היא חלק מהחיים, אבל ילדים בגיל הרך לא עושים פרידות. הם לא נועדו לדעת להתמודד איתן בלי תמיכה והכוונה מאתנו. פרידה הוא הגורם השני שמסבך לנו את ההורות ומרחיק אותנו מהאינסטינקטים ההוריים הטבעיים שלנו. אין לנו עניין למנוע פרידה מהילד שלנו, אלא לתת לו את הכלים להתמודד איתה בצורה בריאה. מבהירה מראש: זה לגמרי אפשרי להיות בהורות מקושרת שההורים עובדים בשתי משרות מלאות. ומהצד השני – לינה משותפת או חינוך ביתי ממש לא מבטיחים בית היקשרותי. היקשרות היא לא עניין של כמות, אלא של איכות.
כשהילדים שלנו מבלים את רוב שעות היום שלהם נפרד מאתנו, זה תוקע מקלות בגלגלי ההיקשרות. זה טבעי ובריא שהילד יחפש את קרבתנו כשהוא כבר איתנו. זו העבודה שלו, לשם המוח שולח אותו. אבל הוא יעשה זאת בדרכים שהכי קשה לנו להיענות אליהן, במילים והתנהגויות שגורמות לנו לריחוק. כך נוצר לו מעגל אינסופי של תסכול והתנגדות גם אצלנו. אז מה אפשר לעשות בעניין?
- ללמוד את הילד שלנו. להבין שהוא גדל בתוך עולם שונה בתכלית מזה שבו אנחנו גדלנו. שיש היום ידע מטורף בזכות מחקרי המוח בתחום הרגש, שעוזר לנו לחזור לסמכות הטבעית מולו. ללמוד את הילדה שלנו בספרים, בקורסים, בהורות מקשיבה במקום הורות מגיבה. כשאנחנו מבינים לעומק מאיפה הילד פועל, קל לנו להתגייס לעזור לו. כשאנחנו זוכרות שהילדה לא עושה דווקא, לא בודקת גבולות, לא בוחרת בזה בכלל! שהמוח משגר למערכת העצבים פקודה ומעביר אותה למצב חירום – ולילדה אין שום שליטה על זה, זה אפילו מבהיל אותה – אז היצר ההיקשרותי שלנו ניצת מחדש. אנחנו רוצים לעזור לה. אנחנו שוב בחיבור לאינסטינקט האלפא ההורי, במוכוונות לטפל בילד שלנו.
- לטשטש את ההפרדה בין עולם המבוגרים לעולם הילדים. נזמין אותו להתקיים בנוכחותנו: "בואי שבי לצייר לידי בזמן שאני עובדת", "תהיה איתי רגע כשאני מקפלת כביסה, חייבת לספר לך משהו שקרה לי היום". נייצר רצף היקשרות שמותח גשר מעל נקודות הפרידה: "אני שומרת את הלב שציירת לי בארנק והוא כל היום איתי", "בואי אצייר לך לב על היד שיהיה איתך כל היום", "שמעתי היום ברדיו את השיר שאת אוהבת וחשבתי עלייך". אני מכניסה להם לבבות נייר לתיקים ולמזוודות גם בגילאי העשרה והם שומרים את זה בקייס של הטלפון. במאמר על שורשי היקשרות (מופיע גם פה מטה), תמצאו עוד דוגמאות לחיזוק הקשר בהתאם לגיל.
- איסוף היקשרותי לאורך היום. יצירת קשר בדברים הקטנים: מגע, קשר עין, חיבוק, מילות אהבה, שבחים, ליטופים – סתם ככה בחיים כעניין שבשגרה. נרד לגובה הילד, נתעניין במה שהוא עושה – לפני שנבקש ממנו שיבוא להתקלח או שיאסוף את הבלגן. איסוף עוזר לנו לחזור לצד של הילד. עכשיו זה שנינו ביחד אל מול המשחק שצריך להיגמר, המסך שיש לכבות, העוגיה שאי אפשר יותר לקבל. הטריק הוא שבשני שליש מהזמן, איסופים צריכים להיות בחינם, בלי שנצטרך משהו מהילד. ככל שנקפיד יותר על איסופים במהלך היום, כך יהיה קל יותר לילד לשתף איתנו פעולה בזמן הבקשה.
- חיזוק ההיקשרות בערב, לקראת פרידה בלילה. המפלצת בארון, ׳אמא אני צמא׳, ׳אבא אני רעבה׳, עוד פיפי, ועוד פעם. סיפורים שהם נזכרים לספר לנו פתאום על היום שעבר, כשכל רצוננו הוא לצאת מהחדר כבר. הטבע יודע מה הוא עושה. כל אלו הם דרכים של המוח להגן על עצמו מפני פרידה ביולוגית. "כל שינה היא מוות קטן" כתב טולסטוי, אז נזכור שזה פשוט חלק מהחיים. נגביר חום, רכות, אהבה וקרבה במיוחד בשעות אחה"צ והערב לקראת הרדמה. נגיד לילד שאנחנו לא נפרדים גם בלילה. שאנחנו באות לבקר אותו כשהוא ישן, לכסות אותו, לוודא שלא נפלה לו הבובה שהוא אוהב. נשאיר להם פתקים מתחת לכרית כדי שימצאו בבוקר ויידעו שהיינו שם, שהם לא לבד גם בלילה. זכרו: ככל שהילד גדל, כך יש לנו יותר שורשים היקשרותיים לעבוד איתם. יותר דרכים עבורו לאחוז בנו ולהיות ביחד, גם כשאנחנו פיזית רחוקים.
לסיכום
ככל שנצליח לטשטש את ההפרדה שנוצרה בין עולם הילדים לעולם המבוגרים, כך הילד ירגיש בטוח יותר, ולנו יהיה יותר קל להורות אותו. זה קורה באופן טבעי כשהילד מקושר אלינו, מוכוון להתקדם בעזרתנו מתוך מציאות לא רצויה, ויודע להיפרד ולאחוז בנו פסיכולוגית ורגשית, גם כשאנחנו פיזית בנפרד. כך יהיה לנו הרבה יותר קל לשהות במחיצת הילדים שלנו. והם ירגישו בטוחים יותר, ופחות יצטרכו לרדוף אחרי קשר איתנו, בדרכים שקשה לנו להענות אליהן.
הנה חלק א׳ עם הגורם הראשון שמקשה עלינו להורות את הילדה שלנו.
כאן יש מאמר חובה לכל הורה על תסכול ואגרסיה.
וכאן פירוט שורשי ההיקשרות ודרכים לחיזוק הקשר לפי גיל.
אם היית רוצה ליישם אצלך בבית, אלו הפרטים לליווי האישי.
אפשר גם לתרגל ולהעמיק במחזור הבא של סדנת הווטסאפ שייפתח בספטמבר, מעולה להכרות ראשונית עם הגישה, או לרענון ותזכורת. פרטים והרשמה פה.
