קצת לפני הסגר הארוך באיטליה, יצאתי עם הילדים להתאוורר בפארק. זה היה אחרי הרבה זמן בבית כי נכנסנו לבידוד מרצון אי שם בסוף פברואר. הפארק היה חדש ונעים, הילדים היו בטוב. בעודם משחקים ומצחקקים, מיה עצרה פתאום והביטה ללאו בעינים: "אני אוהבת אותך, לאו. אתה אח טוב".
הקורונה נעלמה.
הלב נמס
שבוע 7 לסגר באיטליה, מסתבר שגם בסיטואציות הכי הזויות המוח הסתגלן שלנו מייצר עקומת למידה. הנה כמה דברים שעוזרים בכל הקשור ליחסי אחים בזמנים שכאלה:
- אמפתיה לעצמנו. הסגר, הלחץ, אי הוודאות, איך שלא הופכים את זה – זה מורכב. עוזר לתת לזה הרבה מקום בידיעה שהמטרה כרגע היא לשרוד. לא לחנך, לא להקנות הרגלים חדשים או ערכים. פשוט לעבור את זה במינימום נזק להיקשרות. אם על הדרך קורה גם פה ושם משהו טוב – זה כבר וואו גדול.
- כשאי אפשר להועיל, נתמקד בלא להזיק. אם אני מרגישה שאני הולכת לאבד את זה אני נושמת עמוק וסופרת עד עשר, מדברת לעצמי בראש, יוצאת מהחדר, הולכת לשתות מים, שמה מוזיקה. מחכה שהסערה הזו, הבערה הפנימית שמטפסת, תחלוף.
- קרה וצעקנו – זה טבעי, אנחנו אנושיים. נשתדל לצעוק ולדבר על עצמנו: "וואי אני עוד שניה משתגעת עם כל הרעש בבית, כל כך חסר לי קצת שקט!". הדגש הוא עלי, הצרכים והרגשות שלי, כדי לא לייצר האשמות או תיוגים של מי שמולי. בסופו של יום, הילדים או בן הזוג הם רק הטריגר לרגשות שלנו, הם לא באמת אחראים להם.
- ואחרי שצעקנו – מה עכשיו? איסופים איסופים איסופים. יש מצב שעבודתי בחודשיים האחרונים היא איסופים מבוקר עד ליל. גם אם ממש ניסינו ובסוף זה יצא מאיתנו בהתפרצות, תמיד אפשר לתקן.
נחזור חזרה לשורש החושי. נרד לגובה הילד, נאסוף אותו אלינו, ניצור קשר עין, נניח יד ברכות. נחדש את החיבור, בין אם זה תוך חזרה למה שהיה או פשוט התקדמות הלאה ביחד, עם ענייני היום. לפעמים זה הכל. וזה המון. - במריבות בין אחים – אמפתיה לשני הצדדים, זה השלב הכי חשוב. נגיד לילד א' "ממש רצית את הלגו הזה, כן". ולילד ב' "וזה נורא מכעיס כשחוטפים לנו מהיד". או שלא נגיד כלום, נפריד פיזית, נהיה שם איתם בקושי. אחרי שכולם קיבלו מספיק לגיטימציה להרגיש הכל, הם יהיו פנויים לפיתרון.
- לפעמים הם יהיו פנויים לזה בעצמם – "יש לנו פה שני ילדים ורק אוטו אחד, זו ממש בעיה. מה נעשה?". ולפעמים אנחנו נעזור להם למצוא פתרונות.
כן חשוב לי לחדד כי אני שומעת מסביב המון קולות שקוראים להם בימינו ללמוד להסתדר לבד, ושילדים רבים כי זה כיף, אז לא. הם רבים כי יש שם צורך שנמצא בחוסר וכי הרגש מציף אותם. יש לנו מעבדה מדהימה שבה הם מסגלים כישורי חיים שיעמדו להם בכל תחום בעתיד. ולכן, לפני שניתן להם להסתדר לבד נבדוק:
- האם יש להם את הידע? נתנו להם את הכלים לפתור זאת בעצמם?
- האם יש מוכנות, האם המוח בשל מספיק?
- וגם אם כן והילד כבר בשל רגשית, אולי כרגע הוא עייף מדי וצריך את ההובלה שלנו? גם לנו קשה ליישב סכסוכים כשאנחנו בהצפה באותו הרגע, על אחת כמה וכמה הילדים.
ברגע שכל אלו קיימים, למידה מתרחשת מעצמה.
- נימנע מהשוואות, וזה קשה! הרבה פעמים אנחנו אלו שמייצרים השוואות ותחרות ביניהם, בלי אפילו לשים לב. אני לא מוזגת לשניהם כמות שווה של שוקו כי מיה אוהבת קצת פחות. ולא קונה מתנה לשניהם כי במקרה נתקלתי במשהו מיוחד ללאו, מיה יודעת שגם תורה יגיע. כל ילד מקבל בהתאם למה שהוא צריך. ואם ההשוואות מגיעות מהם – נמקד אותם בצרכים וברגשות של עצמם. מכירים את "למה היא קיבלה יותר פנקייקים?" נענה "היית רוצה עוד פנקייקים? אתה עדיין רעב? בשמחה."
- כרגיל בהיקשרות, רוב העבודה שלנו תהיה בזמן שגרה ולא בתוך סיטואציה משברית. מתחביבי: לצלם אותם ישנים מחובקים ולהראות להם את התמונה בבוקר. אני אוהבת להאיר להם רגעים יפים של שניהם ביחד, הצלחות, אחוות אחים, שפה משותפת שרק הם מבינים. הרגעים הללו שם, זה רק עניין של להאיר אותם לעצמנו ואז להם.
אפשר לאסוף אותם למשימה שדורשת שת"פ של כולם דרך השורש החושי (אפייה, עבודות בית, יצירה – מה שעושה לנו טוב), לאתגר את התיוגים שיש להם אחד על השני, לתת להם אופק של מערכת יחסים עצמתית שתישאר שם תמיד. - ואחרון, שאולי הוא בכלל הראשון. במערכת היחסים בין אחים – אנחנו היא השמש. כוח ההיקשרות הוא כוח המשיכה של כוכבי הלכת לשמש, וכשהכוח הזה משתבש, הכוכבים ייצאו ממסלולם, תהיה התנגשות.
זה ממש לא אומר שהכל בגללנו או בזכותנו. לפעמים ניתן להם את כל מה שיש לנו ועדיין תהיינה התנגשויות, זה בסדר, זה טבעי. תהליכי הבשלות הרגשית של הילד שלנו הם סמויים מן העין. אבל עוזר לדעת שככל שנצליח לאסוף אותם יותר ככה סתם לאורך היום, בלי שיבקשו או בלי שנצטרך מהם משהו, ככל שנוכל להזין את ההיקשרות על כל השורשים שלה (חושי, הידמות, שייכות, משמעות, אהבה, מוכר וידוע) > כך הרעב ההיקשרותי שלהם יישבע.
מריבות אחים הרבה פעמים מעידות על מחסור בהיקשרות אלינו ושוב – זה טבעי במיוחד בתקופה שכזאת. אבל אם נגביר מודעות ונצליח לדייק את האנרגיה הזו לאורך היום, המסר הוא שאין להם באמת סיבה להיכנס לקונפליקט עם האח על משאבים. התחרות על משאבי ההיקשרות מאתנו תתפוגג.
הילדים שלנו יהיו בשפע.
ואולי אולי גם אנחנו.
——————–
אם התחברת והיית רוצה לשמוע עוד, במדריך הוידאו 'אחים לחיים' תמצאו מידע חיוני ואוסף כלים פרקטיים ליישום מידי ביחסי אחים:
https://lp.vp4.me/x4qc
