השבוע נתקלתי באינסטגרם בסרטון סמי-פורנוגרפי מטריד. הלכתי לבדוק מה זה הדף הזה שאני עוקבת אחריו משום מה, וגיליתי שמדובר בעמוד מקסים בן 1.4 מיליון עוקבים, שכל עיסוקו הוא בחינת חפצים או חרקים דרך מיקרוסקופ. אבל מה הסתבר? או שפרצו לחשבון, או שבעליו החליטו על תפנית בעלילה, כי הסרטונים האחרונים שם כללו עירום ועוד במרחב ציבורי. התגובות עליו היו בהלם בדיוק כמוני. רובנו שיערנו שהחשבון נפרץ אבל אני מודה שלא נשארתי שם כדי לבדוק ופשוט חסמתי והלכתי.
דבר דומה קרה לי עם חשבון יצירה ואומנות מגניב שעקבתי אחריו. פתאום עלה שם סרטון של קעקועים באזורים פרטיים, בלי שום צנזורה או טשטושים, ככה נפתח לי אוטומטית בפנים. האמת היא שנדהמתי, זה היה מבהיל. שניהם קרו תוך שיטוט הכי רנדומלי באינסטגרם.
תוסיפו לזה את המתרחש בקבוצות הווטסאפ או הטלגרם של הילדים שלנו וגם במשחקי המחשב: סטיקרים, דמויות, סצנות ומימים פורנוגרפיים הם עניין הרבה יותר נפוץ ממה שנדמה לנו.
רובנו גדלנו בלי הרבה התייחסות לכל הקשור בחינוך מיני. אולי היו לנו כמה שעות חינוך מיני בחטיבה. אולי ההורים עשו לנו את שיחת הדבורים והציפורים, ואפילו החסידה שבאה לביקור עם סל ובתוכו תינוק רך. בתכל׳ס, הרבה מהשיח סביב מין, מיניות, אינטימיות ודימוי גוף הגיע אלינו מהתרבות והסביבה: טלוויזיה (בוורלי הילס 90210, משמר המפרץ, סרטי בורקס, הלכתי אחורה ממש), מפרסומות, מוזיקה, ואולי יותר מכל והבעייתי מכולם: חברים וחברות.
אני אוהבת שהורים אומרים לי ״נו ויצאנו בסדר גמור, מה רע?״ כי קודם כל, אני לא בטוחה בכלל שיצאנו כל כך בסדר. שרובנו לא מסתובבים ומסתובבות עם אישיוז של דימוי גוף ובעיות ביצירת מערכות יחסים אינטימיות בריאות. ושנית, כי הילדים שלנו גדלים ומתבגרים בתוך עולם שונה בתכלית מזה שבו אנחנו גדלנו. קצב המידע, הסוג שלו והאופן שבו הוא מגיע אליהם הוא סכנה של ממש, דווקא בגלל שזה שקוף לנו כל כך ואנחנו לא מודעים עדיין להשפעה של זה.
פורנו רך מקיף אותנו בכל מרחב שבו הילדים שלנו מסתובבים: ברחובות, במהדורות החדשות והעיתונים, וכמובן – במסכים. התכנים הרבה יותר קשים, מפורשים ושטחיים ביחס לפעם. מסרים פרובוקטיביים סביב נושאים מורכבים כמו תפקידי מגדר או מין תופסים את הבמה ונמצאים מול הפרצוף שלנו, הרבה פעמים בצורה פתאומית.
מיניות היא חלק טבעי, חשוב ובריא בחיים. אבל ההתקדמות הטכנולוגית מציבה בפני הורים מציאות מאתגרת במיוחד. כשפורנו נמצא בכל מקום, והחשיפה הראשונית אליו עומדת על גיל 8-9 בישראל ובארה״ב, אנחנו לא באמת יכולות לעצום עיניים ולקוות שיהיה בסדר. השיח הזה צריך להתחיל מוקדם ובהדרגה, הרבה לפני הכניסה לגיל ההתבגרות.
מטרת המדריך הזה היא לתת כלים פשוטים, פרקטיים ומבוססי-היקשרות כדי לפתוח שיח פתוח בינך לבין המתבגר.ת. בשנים האלו של רגשות חזקים והמון בהלה ובלבול, הם זקוקים לנו כמגדלור שיאיר להם את הדרך, במיוחד בנושאים רגישים ונפיצים. אין לנו את המותרות להשאיר את זה לגורמים מבחוץ. ננשום עמוק, נקבל ידע וכלים, ונשמור על המתבגרים שלנו. בנוסף, זה יחזק את הערכים שאנחנו מאמינים בהם, את הביטחון של המתבגר, וכמובן, את הקשר שלו איתנו.
שיח שצריך להתחיל מהבית
המתבגרים שלנו נמצאים בשלב שבו המוח שלהם עובר שיפוץ רציני, מתעצב ומתפתח. תפיסת העולם שלהם כרגע רחוקה מלהבין מורכבויות או לראות מעבר לשחור ללבן. כשהם צעירים העיניים שלהם נשואות אלינו לקבלת מסרים סביב מוסר, נורמות התנהגות. המוח שלהם מוכוון לקבל מאתנו אותות במטרה להבין מה בטוח עבורם ומה פחות.
ילד או מתבגר שנחשף לפורנו בפעם הראשונה עם חברים, עלול להסיק שזה נורמלי, אלו הציפיות ממנו, ככה זה עובד. נערה עלולה להבין שככה נראית האינטראקציה או חלוקת התפקידים במציאות. למקום בו הם פגשו בזה לראשונה יש השפעה אדירה. תמיד אפשר לתקן ונוכל בכל שלב נוכל להתערב, אבל הרושם הראשוני נוצר. המפגש הזה יכול לעורר בהלה, זעזוע, דחייה, קושי להירדם בלילה. מתבגרים יכולים להיות מגוננים ולהרים מחסומים שיקשו עלינו לגשת עליהם.
מי יהיה שם לעזור להם לעבד את זה אם לא אנחנו? אנחנו רוצים להיות אלו שעוזרים להם לעצב את האמונות והערכים ביחס למערכות יחסים, זוגיות, אהבה.
כדי להיות הורה מוביל בשיח כזה, תפקידנו הוא לא רק להגיב על אירועים שקרו, אלא להיות אקטיביים במניעה והכנה אליהם. היוזמה צריכה להגיע מאתנו, דרך אירועים במהלך היום. כשאנחנו אלה שיוזמים שיח מתמשך על מיניות ועל פורנו, אנחנו מעניקים לילדים שלנו משהו גדול יותר: הם מתחילים לגבש מגדלור פנימי. הם שומעים ממי שמכירים אותם הכי טוב בעולם – מה זה פורנו, למה זה קיים, איך זה יכול להשפיע עליהם ואיך כדאי להתמודד עם זה. לאט לאט זה נטמע בהם ויוצר בסיס יציב למפגשים עתידיים עם תכנים דומים.
השיחה מהבית מאפשרת להעביר את הערכים שחשובים לנו: הקשבה לעצמנו ולאחר, כבוד, חמלה, אחריות, הסכמה, תקשורת בריאה. כשהם יפגשו תכנים כאלה בחוץ הם יגיעו אליהם עם הבנה ראשונית, על בסיס שיח בטוח שהתחיל אצלנו. זה כבר לא משהו מבהיל או מוזר שנוחת עליהם בלי הכנה. הם יודעים שיש להם למי לפנות ושיש פה דמות של מבוגר אחראי שתעזור להם לעשות סדר. אני רואה את זה שוב ושוב בליוויים האישיים וגם אצלי בבית – הערוץ הפתוח הזה עושה הבדל מדהים.
אנחנו לא מנסים למנוע מהם את המפגש הזה כי זה לא אפשרי, זה קיים סביבנו בכל מקום וזמן. אבל הם כן יכולים לפתח קול פנימי שנולד מתוך הקשר איתנו. הוא יספק להם ביטחון וידיעה שהם לא לבד מול משהו גדול ומאיים.
מה הבעיה בחשיפה דרך בני גילם?
מתבגר בגיל הזה עדיין נמצא בעצמו בתהליך גיבוש הזהות. הוא בעצמו שרוי בסערה שבתוכה הוא נאבק כדי להבין את מקומו בעולם. לבדוק איך הוא מרגיש ביחס לדברים, מה ממלא לו צרכים ומה פוגע בהם. הוא קל להשפעה מבחוץ, כי העולם הפנימי עדיין מתפתח. במצב הזה הוא לא נועד ולא מסוגל להוביל מתבגר אחר. תוסיפו מאפייני גיל כמו לחץ חברתי, השוואתיות שמתגברת, רגשות מועצמים – וקיבלנו עיוור שמוביל עיוור. המתבגרת שלנו זקוקה לנו כדמות מבוגרת אחראית שתראה לה את הדרך ותכווין אותה בביטחון בתוך השדה המסוכן הזה.
איך להתחיל לדבר על פורנו?
אפשר להתחיל בבדיקה עדינה של המודעות שלהם לנושא. לשאול אם הם שמעו את המילה הזו, איפה שמעו אותה לראשונה וממי. במידה ושמעו, לשאול מה הם יודעים עליה, מה דעתם, אם יש להם שאלות. ואז בהתאם לגיל, ולילד נתחיל להוסיף מידע. אם קרה משהו שכולם מדברים עליו בחדשות ובכל המקומות, נרצה לבדוק איתם אם ומה הם שמעו, לתווך את זה בהתאם לשלב ההתפתחותי ולאופי שלהם. לספר להם בכמה משפטים קצרים מה קרה ומה נכון לעשות.
גם סדרות טלוויזיה הם מקום מעולה לעשות את זה, בכך שהן מרחיקות את זה מאיתנו ועושות את זה פחות מביך: זה לא אנחנו שמדברים על פורנו אלא האנשים בסדרה. אלו דמויות זרות שם על המסך, אנשים שהם לא אנחנו. זה מציב בינינו שכבת הגנה שמאפשרת להרחיב את טווח השיחה.
הומור זו עוד דרך מעולה לעשות את זה, הסדרה ׳חברים׳, למשל, מספקת חומרים בשפע. כנ״ל לגבי מילים של שירים (וואו ראפ אמריקאי), מצבים או דמויות בפרסומות – כל אלו מספקים לנו שלל הזדמנויות לאורך היום לפתוח שיחה קצרה ולהוסיף בהדרגה עוד שכבות של הבנה.
דוגמא:
״יש דבר כזה שנקרא ׳פורנו׳, סוג של סרטים שבו אנשים מתפשטים ואנשים אחרים מצלמים את זה כדי שאנשים יוכלו לראות את זה. זה יכול להיות מסקרן ונעים אבל יש בזה גם הרבה בעיות. הדברים שמראים שם לא דומים באמת למציאות, חסרה שם אינטימיות ורגשות, ובאופן כללי זה ממכר ולא מתאים לגיל שלכם. זה יכול להיות מבהיל למדי. אם נתקלתם בזה אז תשתפו אותי כדי שנוכל להתמודד עם זה יחד״.
מה לעשות אם גיליתי שהמתבגר צפה בפורנו?
הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא להשהות תגובה. המעבר שלנו מהורות מגיבה להורות מקשיבה מתחיל קודם כל בהקשבה לעצמנו. קחו שניה כדי לעכל, להרגיע את הסערה הפנימית של הפתעה, בהלה, אולי גם אכזבה, ולחזור למוח החושב.
את השיחה עם המתבגר מומלץ לעשות בקצרה (הקשב שלהם מאוד מוגבל כרגע, בטח שמת לב) ובאופן פחות ישיר: באוטו או במטבח בזמן טיגון חביתה עם הגב אליו, ללא קשר עין. שיחה אגבית שלא באה לעשות מזה עניין גדול, במטרה לעקוף את המגננות שלו, כדי שיוכל באמת להקשיב. שיחה פשוטה בלי חפירות, נגיעה קצרה בנושא וזהו, חזרה לענייני היום.
למשל:
(חותכת ירקות לסלט, אומרת בלי להסתובב) ״שמעתי שהיה עניין עם תמונות בעירום שהופצו בקבוצות ווטסאפ וטלגרם, שמעת על זה?״ או: ״אהוב, הבנתי שיצא לך לראות פורנו, אני לא כועסת בכלל, הסקרנות מאוד מובנת לי. אשמח לשמוע איך הגעתם לזה? מה היה? איך הרגיש לך?״
ואז – ״זה סופר נורמלי ונמצא בכל מקום. חשוב לי שתדע שזו לא המציאות, נשים לא נראות ככה, גברים לא נראים ככה. אנשים לא מתנהגים ככה. מין זה דבר מהמם כשעושים אותו עם מישהו קרוב כשיש אמון, אינטימיות וביטחון. זו התחושה הכי כיפית בעולם! חבל לי שזה יתפספס או שתיפגע באחרים או בעצמך, תשמור על עצמך. תזכור שזה לא באמת ככה. ושפורנו זה גם דבר מאוד ממכר.״
במידה ונשאלתם משהו שלא ברור לכם איך לענות אליו, או סיטואציה שאתם לא יודעים איך להגיב עליה, זה לגמרי בסדר להגיד לילד: ״תודה ששאלת אותי או פנית אלי עם זה. אני רוצה רגע לחשוב כדי לראות איך הכי טוב לענות לך אז אני אחזור אליך עם זה״ (וכמובן לחזור אחר כך).
כמובן שנקפיד לא לשפוט ולא להאשים. להזכיר לו שאת תמיד פה בשבילו גם הוא נקלע למצב שלא אמור או שאסור לו להיות בו, הוא תמיד יכול להתקשר אליך ואת תבואי לקחת אותו בכל שעה, וגם אותה כמובן. הידיעה הזו היא אחד ממקורות הביטחון החזקים ביותר שילד יכול לקבל.
״דניאל, זה הכי מביך שיש! אי אפשר שהיועצת תדבר איתם על זה?״
דווקא כי זה מביך אנחנו רוצים שזה יגיע מאתנו. תקשורת פתוחה ויכולת לדבר גם על נושאים מורכבים או מביכים הן חלק מהותי במערכות יחסים קרובות. בנוסף – תחשבו על זה – איזו שליטה יש לנו על מידע שעובר מגורמים חיצוניים? מי יודע מה נכנס למסרים שמגיעים משם ובאיזה אופן? רק אתם יודעים מה מתאים לבית, לערכים ולילד שלכם. אם זה מביך אז אפשר גם להגיד את זה: ״האמת שזה מביך אותי לדבר על זה אבל חשוב מדי מכדי לוותר על זה״.
לא מזמן נשאלתי על ידי הורים מקבוצת הוואטסאפ התבגרות בהיקשרות – האם לא נכניס ככה לילד רעיונות לראש. אבא אחד כתב לי שהוא פשוט לא הכתובת לזה כי אין לו מושג איך לעשות את זה, הוא לא האדם הנכון. כמובן שאלו חששות מוכרים וטבעיים. הם נובעים בהרבה מכך שגדלנו בלי שיח כזה. או מהעובדה שקשה לנו לדמיין את המתוקות והמתוקים שלנו בהקשרים כאלה. וגם כי אנחנו חיים בתרבות שמעודדות אותנו לייצא עוד ועוד פונקציות הוריות החוצה – לנשות ואנשי מקצוע כמו פסיכולוגיות, תרפיסטים, מנחות הורים :). אבל האמת היא שאתם יודעים הכי טוב איך להורות את הילד שלכם. זה נטו עניין של אמונה וביטחון.
אני מבטיחה שאתם לא מכניסים להם רעיונות לראש, אלא מאותתים להם שזה טבעי ושהם לא לבד בזה. אתן מעניקות להן כלים להתמודד עם תופעות תרבותיות שהמוח שלהן לא מוכוון להתמודד איתן עדיין. הרעיונות האלה קיימים בראש שלה כבר. גם שלו. הם שומעים את זה בכיתה, בקבוצות ווטסאפ, מחברים עם אחים גדולים, בטיקטוק. זה מקיף אותנו מכל כיוון ואם אנחנו לא נמלא את החלל וניתן מענה לשאלות שעולות בסוגיות נפיצות – ייכנס לשם מידע ממקור אחר, כזה שאין לנו שום שליטה עליו.
לסיכום
- בכל נושא רגיש כמו מין ומיניות, פורנו, אלכוהול, סמים וסיגריות, נרצה שההיכרות הראשונית וגם השיח המתמשך יהיו איתנו.
- לא מדובר בשיחה חד פעמית, אלא בשיח מתמשך בזמן שגרה.
- נקפיד על הקשבה ובירור מה ידוע לילד עד כה.
- נכוון לתת מידע בקצרה, באופן בהיר ומותאם גיל, שגדל בהדרגה.
- נעשה את זה פחות רשמי וישיר, יותר אגבי, טבעי, תוך כדי פעולה אחרת.
- ניזום שיחות קצרות לאורך היום דרך אירועים בחדשות, פרסומות, שירים וכו׳.
למקום שבו פגשנו במידע בפעם הראשונה יש משמעות אדירה, אנחנו רוצים להיות הכתובת הזו עבור הילד שלנו. לייצר שיח שיימשך הלאה, להיות המקום הבטוח לקבל בו מענה בריא ואמין.
לפני כעשור היה לנו ברור שלמסך יש השפעות קשות על הבריאות הרגשית של הילדים שלנו, אבל היום יש שדה מחקר שלם שמבהיר את חומרת המצב. גם ביחס לפורנו, הסיכונים הם הרבה יותר מדי גדולים מכדי שנרשה לעצמנו להעלים עין, או לייצא את זה לגורמים חיצוניים שלא מכירים את הילד שלנו.
מקווה שהמאמר נתן לך כמה רעיונות לשיח כזה.
ולמזלנו, יש מגדלור שעוזר לנו בכל דבר בהורות והוא מאיר לנו את הדרך גם כאן: החיבור עם הילד, ההיקשרות שלנו איתם. כאן תוכלו לקרוא עוד על איך לחזק את הקשר בשגרה, כדי שיהיה יותר קל בסיטואציות מאתגרות.
נפתחו שתי קבוצות ווטסאפ חדשות, סגורות וללא תשלום, להורות בהיקשרות ותקשורת מקרבת. אני שולחת שם תכנים כולל ידע רותח מהרצאות וכנסים ממכון ההיקשרות העולמי, ויש לך אפשרות לשלוח לי שאלה בפרטי כדי שאענה עליה באנונימיות בקבוצה.
קבוצת הורות בחיבור לגיל הרך – הכניסה מכאן
קבוצת התבגרות והיקשרות לגילאי 8 ומעלה – הכניסה מכאן
אפשר גם לעשות את זה ביחד בליווי אישי שמותאם לבית ולמשפחה שלך, הפרטים פה.
